היום קפצתי לבנק בין טיפולים. כשעמדתי בפינת הכביש, איפה שמעבר החצייה היה נמצא אם לא הייתי בעיר העתיקה של באר שבע, אישה מבוגרת שאלה אותי אם אני מדברת רוסית (לא), אם אני הולכת לבנק (כן), ואם אני יכולה לעזור לה להדפיס מסמך מהכספומט (בכיף).
המכונה של ההדפסות התנצלה על אי הנוחות הזמנית, אז נכנסנו לבנק עצמו ועזרתי לה להתמודד עם מכונה יותר מתקדמת ומסובכת.
כשהיא ביקשה ממני עזרה, לא הייתי צריכה לחשוב פעמיים. לא שלא אעזור לה? סך הכל הייתה לי משימה אחת פשוטה ומהירה, והיה לי חצי שעה לפני שהייתי צריכה לחזור לקליניקה לקבל את המטופלת הבאה.
אבל מה אם לא היה לי את החצי שעה הזה?
אם היו לי רק חמש דקות להפקיד כסף ולחזור לקליניקה, רוב הסיכויים שהייתי אומרת לאותה אישה שאני מאוד מצטערת אבל אין לי זמן לעזור לה. כי במקרה כזה הייתי צריכה לבחור בין לעזור לה לבין לקיים את הסכמתי עם המטופלת שלי שאהיה בקליניקה ואקבל אותה בשעה שקבענו. לעזור לאותה אישה היה גורם לי להפר את חובתי למטופלת.
אבל היה לי זמן לבזבז, משמע, היה לי זמן לתרום.
כשיש לנו כסף בחשבון יותר קל לתת צדקה.
כשנשאר לנו כוח בסוף יום העבודה יותר קל לנו להיות רגישים כלפי הילדים בבית.
כשלא כואב לנו הגב יותר קל לנו לקום ולתת למישהו אחר לשבת באוטובוס.
כשאנחנו מטפלים בעצמינו, כשאנחנו לא דוחפים את עצמינו תמיד לתת 110%, כשאנחנו חוסכים כסף, כשאנחנו משאירים זמן בלו"ז שלא נהיה כל הזמן בריצה – אז אנחנו יכולים לטפל גם באנשים אחרים.
מה אתם צריכים לתת לעצמכם כדי שתוכלו לתרום יותר לאחרים?
שלום! אני חוה מהלר, מטפלת ברפואה סינית: דיקור, צמחי מרפא סיניים, רפלקסולוגיה, עיסוי, טווינא וסוטאי ועוד כמה מילים שאתם לא מכירים 🙂
חוץ מזה אני חוקרת וחופרת בנושאים שקשורים להתנהגות האדם, כי בסופו של דבר ההתנהגות היומיומית הכי משפיעה על הבריאות.
אפשר למצוא עוד מחשבות על בריאות, חיים וצמיחה אישית בבלוג, ותוכלו גם להירשם כאן כדי לקבל את הפוסטים הבאים במייל.
חווה יקרה אני קוראת תמיד את הכתבות שלך.
אני נהנת לקרוא את הבלוגרים שלך.
יישר כח.
תודה רבה מדלן! כיף לשמוע שאת נהנת מהבלוג 🙂