הפוסט של היום הוא סקירה קצרה של מודל מעש״ה להגשת עזרה ראשונה נפשית.
אני יודעת שהבטחתי לכם סיפור על טיפול סיני בווירוסים, אבל בעקבות המצב הבטחוני בדרום הארץ החלטתי שהנושא הזה חשוב יותר.
למה כדאי לכם לקרוא את הפוסט הזה
ללמוד להגיש עזרה לאנשים שסובלים מטראומה נפשית תעזור לכם בשתי דרכים:
- כמו עזרה ראשונה פיזית, ככל שיותר אנשים מכירים עזרה ראשונה נפשית, ככה החברה שלנו תהיה יותר בטוחה ובריאה. וזה ישפר את איכות החיים של כולנו, שלכם בין היתר.
- כשתלמדו איך לעזור לאחרים, תדעו גם איך לעזור לעצמכם. ביצוע פעולות יעילות ומסייעות במצב טראומתי היא הדרך הטובה ביותר לשמור על החוסן הנפשי שלכם.
מה זה בכלל עזרה ראשונה נפשית?
זוהי דרך פשוטה מאוד לסייע לנפגעי חרדה. משך ההתערבות כשתי דקות, והיא יכולה גם לשפר את המצב הנפשי של אדם במיידי וגם להוריד את הסיכויים שהוא יפתח השלכות ארוכות טווח כמו פוסט-טראומה.
זה מדעי?
מודל מעש״ה פותח בארץ ע״י ד״ר משה פרחי. ב-2013 המודל אומץ ע״י צה״ל ושנה שעברה משרד הבריאות הודיע שהוא יהיה המודל הארצי להגשת עזרה ראשונה נפשית, ואנשי מד״א, המשטרה וכיבוי אש יעברו הכשרה בשיטה.
תיאור מאוד, מאוד פשוט של המוח
המוח שלנו בנוי מכמה מערכות. המערכת שדואגת להישרדות (הלטאה הפנימית שתיארתי לפני כמה שבועות), המערכת שאחראית על עולם הרגשות שלנו (הקוף הפנימי) והמוח השכלי נמצאים בתקשורת תמידית אחת עם השנייה.
כשאנחנו נהנים מבריאות רגשית אנחנו יכולים לעבור בין מצבים נפשיים לפי הצורך. זה פחות או יותר ההגדרה של בריאות נפשית.
כשיש לכם מבחן בחדו״א אתם צריכים שהשכל יתפקד ולא הרגש, אפילו אם יושב/ת לידכם חתיכ/ה של ממש.
כשאתם רואים את הנכד שלכם בפעם הראשונה אתם רוצים לשקוע בתחושת האהבה בלי שמחשבות או פחדים יסיחו את דעתכם.
וכשאתם שומעים צבע אדום, או אם רכב עולה על המדרכה וכמעט מוחץ אתכם, הלטאה הפנימית תופסת פיקוד. שתי המערכות האחרות משותקות זמנית כשאנחנו בסכנת מוות.
איך הלטאה מתפקדת
כשהלטאה משתלטת היא ׳מכבה׳ את השכל, מזניחה את הרגשות ופועלת רק מתוך אינסטינקטים. היא עושה את זה משתי סיבות:
- לחסוך באנרגיה. המוח שלכם מהווה בערך 2% ממשקל הגוף שלכם, אבל תוספת כ-20% מהדם והחמצן שהלב מפיץ בכל פעימה. כשההישרדות שלכם תלויה ביכולת שלכם לברוח מסכנה או להילחם בה, כיבוי המעכרות המתקדמות שדורשות הרבה אנרגיה משאיר יותר דם וחמצן לגפיים.
- חשיבה לוקחת זמן. תגובה אינסטינקטיבית יכולה להיות יותר מהירה מהחלטה מחושבת. לפעמים כל שנייה חשובה.
הערה חשוב מאוד
דרך אגב, חשוב מאוד לזכור שכשאדם חווה מצב טראומתי הוא לא מסוגל להפעיל את ההיגיון. זה לא רציונלי להאשים מישהו בגלל איך שהוא הגיב לטראומה. ליצור דברים בהנחה שאנשים יכולים לחשוב בצורה ברורה כשהם מפוחדים זה רעיון ממש גרוע. יש סיבה שהחוק קובע ששלטי יציאה צריכים להיות גדולים וצבעוניים.
כל הכבוד, לטאה, שרדנו! מה עכשיו?
אחרי שהסכנה עוברת חשוב שהמוח יחזור לתיפקוד מאוזן. עדיף שהמוח השכלי יחזור לעבוד ראשון, כדי לאפשר לכם לטפל במצב הקיים, אם זה להתקשר למשפחה, למסור עדות למשטרה, או למצוא מישהו שיקח אתכם הביתה…. רק אחרי שהמצב הסתיים ואתם בטוחים אפשר להתחיל לעכל את החוויה ברגשית.
ומה אם יקרה המצב ההפוך?
לפעמים אחרי חוויה קשה במיוחד, מוח הקוף יחזור לפעילות בצורה לא מבוקרת. כשזה קורה, המוח הרגשי מוצף ברגשות של טראומה: בדידות, חוסר אונים ובלבול, וזה יקח כל כך הרבה אנרגיה שזה ידכא את הפעילות של המוח השכלי.
אז נוצרת בעיה גדולה, כי כשהחשיבה לא עובדת, האדם אינו יכול לבצע את הפעולות שיעזרו לו לצאת מההצפה הרגשית. הוא לא יכול לבקש עזרה, וזה מגביר את תחושת הבדידות. הוא לא יכול לחשוב על דרכים לעזור לעצמו, ואז מרגיש עוד יותר חסר אונים. הוא לא יכול לחשוב על החוויה באופן צלול וזה יגביר את הבלבול. המצב הפוגעני מזין את עצמו והאדם יכול להפוך לנפגע חרדה.
אז מה אפשר לעשות במצב כזה?
אם אדם נפגע חרדה, הדבר האחרון שהוא צריך זה שתחבקו אותו ותשאלו אותו איך הוא מרגיש. לחשוב או לדבר על הרגשות שלו יגביר את הפעילות של המוח הרגשי וזה ימשיך לדכא את החשיבה. אם הוא מרגיש שאנשים אחרים צריכים לטפל בו זה יגביר את תחושת חוסר האונים. מה שאנחנו צריכים לעשות זה לעזור לו לצאת מהמעגל ולחזור לחשיבה צלולה.
סבבה. אבל איך עושים את זה בדיוק?
הגענו לשלב של מעש״ה (זוכרים אותו? מתחילת הפוסט).
לכל גורם שמגביר את החרדה יש לנו תגובה שמתאימה לו.
1. בדידות – מחוייבות לאדם
מקדו את האדם בקשר אתכם.
לדוגמא: להגיד לו "אתה לא לבד, אני איתך!״
אם אתם מכירים את השם של הנפגע, השתמשו בו.
2. חוסר אונים – עודדו פעולות יעילות ופשוטות
תנו לו להיות בשליטה.
לדוגמא: לספור את האנשים בסביבה, לאסוף מספרי טלפון, להתקשר לקרובי משפחה
3. הצפה רגשית – שאלו שאלות פשוטות של חשיבה ובחירה
תשאלו שאלות שמחייבות חשיבה. כמו שפעילות מוגברת של המוח הרגשי מדכא את פעילות השכל, הפעלת השכל יוריד את עוצמת הרגשות.
תפעילו את המוח השכלי ע״י שאלות פשוטות לגבי האירוע. לדוגמא: "כמה זמן אתה פה?", "לאן אתה צריך להגיע?", "תרצה ללכת ישר לבית"ח או להתקשר למשפחה קודם?"
4. בלבול – הבנה את רצף האירועים
עזרו לו לבנות את לו״ז של האירוע. כשהלטאה בשליטה, זיכרונות לא נוצרים בצורה עקבית. בניית רצף האירועים עוזרת להפעיל את החשיבה, ומאפשרת הבנה שהאירוע הסתיים.
להדגיש שהאירוע המאיים הסתיים!
אני מקווה שמצאתם בפוסט הזה עניין, ושלא תצטרכו להשתמש בידע הזה.
אם תרצו, תוכלו לקרוא עוד על הרקע של מודל מעש״ה כאן.
אתם מוזמנים לחזור שבוע הבא אם תרצו סוף סוף לקרוא סיפור משעשע אודות סטודנט חולה. או, תירשמו כאן לקבל את סיפורים משעמשעים במייל.