בקיץ של 2015 עזרתי להעביר השתלמות על פוסט טראומה למטפלים ברפואה סינית. זה היה הקיץ הראשון אחרי מבצע צוק איתן, שעברתי בתור תושבת שדרות ומטפלת בתושבי שדרות והעוטף. מן הסתם ההשתלמות הייתה מאוד מציפה, אבל החוויה הייתה סך הכל מאוד טובה. יצאתי בסוף היום האחרון עם תחושה של הקלה גדולה. היה טוב לשתף את הניסיון שלי ואת החוויה האישית שלי בתור מטפלת ובתור בן אדם שעבר חוויה טראומתית. הרגשתי שיכול להיות שייצא טוב ממה שעברתי ומה שעברנו, והרגשתי מלאת אנרגיה ומוכנה להתחיל את השבוע הבא במרץ. בלילה ההוא ישנתי שינה עמוקה וטובה.
ביום למחרת בקושי קמתי מהמיטה, וכשבסוף הצלחתי לגרור את עצמי מהמיטה עברתי לשכב בערסל שהיה לי אז בחצר ושם שכבתי כל היום. נראה לי שבשלב מסויים קמתי לאכול איזה יוגורט וחזרתי לערסל עם תשבץ שלא פתרתי, אבל זה היה גבול היכולת שלי לאותו יום. הרגשתי נורא שככה אני מבזבזת את היום. אחר הצהריים התקשרה אליי אחת מהמרצות מההשתלמות לשאול לשלומי, וכשסיפרתי לה על יום העצלנות שעבר עליי, היא הגיבה, "איזה יופי! היום הספקת כל כך הרבה עבודה פנימית, זה פשוט מדהים!"
דיברנו על זה שכדי לעשות שינוי כלשהו בחיים זה לא מספיק לקבל מידע, לחשוב על כיוון, לקבל החלטה או אפילו לחוות חוויה חזקה. אנחנו צריכים גם לתת לגוף ולתת מודע שלנו לעכל את הרעיון או את החוויה. ממש לעכל כמו מערכת העיכול: לספוג את זה פנימה, לפרק לחלקים קטנים, להחליט מה יכול לשרת אותי ומה לא מתאים לי כרגע, ולבצע את ההתמרה הקסומה שהופכת משהו שהוא לא-אני למשהו שהוא חלק ממני. שלא משנה עם מדבור ברעיון שקראתי בספר או אירוע מרגש שחוויתי או בננה שאכלתי. לעכל דורש זמן, אבל אי אפשר לצמוח ולגדול בלי לעבור את שלב של העיכול.
ותכל'ס זה היה חלק ממה שלמדנו שהשתלמות. שכדי לשחרר טראומה אנחנו צריכים לעזור לגוף לעכל את מה שקרה, להחליט מה כן חשוב שנקבל לתוכינו ומה צריך לשחרר, שלא נסתובב כל החיים את הזיכרון הזה תקוע לנו בגרון. רק שלא הבנתי שזה נכון גם לגבי. אז נתתי לעצמי לנוח כל אותו יום, בלי לרדת על עצמי או לכעוס על עצמי שאני מבזבזת את הזמן, ויום למחרת קמתי מלאת אנרגיה ויצאתי לכבוש את העולם.
מאז היו לי עוד ימים פה ושם שהרגשתי, כאילו בלי שום סיבה, שאני צריכה להישאר במיטה כל היום. או מקסימום לשכב על הספה או בערסל. ותמיד כשאני זוכרת זה זה חיוני לתת לעצמינו לעשות גם עבודה פנימית, ולא רק עבודה שנראית לסובבים אותנו, ונותנת לעצמי פשוט לעשות את מה שהגוף מבקש, למחרת אני מרגישה כמה זה היה שווה ואפילו הכרחי.
כל זה לומר, שאם ביום שהחיים חוזרים לשגרה וסוף סוף נותנים לנו פשוט לישון בלילה ולצאת מהבית ביום ולהיות בקרבת חברים, יכול להיות שתמצאי את עצמך מרגישחבוקר אחד שאת פשוט לא יכולה לקום מהמיטה ואין לך חשק לכלום למרות שכביכול יש לך רשימה ארוכה של דברים שאת רוצה להספיק… אל תשכחי שגם העבודה הפנימית היא חשובה.
מאחלת לכולנו שלווה ושלום, שמחה וביטחון, וחג שמח לכל ישראל