כשסדר החיים המוכר שלנו נעלם, הרבה יותר קשה לטפל בכל הדברים שחשובים לנו. אם אנחנו מטפלים בילד חולה, אולי לא נספיק לנקות את הבית. אם יש מצב ביטחוני מאיים, אולי לא נצליח לאכול ארוחות מסודרות. אם חס וחלילה קרוב משפחה גוסס, אולי לא נוכל להגיע לחדר כושר.
הרבה מאיתנו מגיבים לשינויים שאירועים כאלה חוללים באורח החיים שלנו באחת משתי דרכים.
לפעמים אנחנו מתעקשים להאשים את עצמינו על זה שאנחנו לא מספיקים לעשות את כל הדברים שאנחנו בדרך כלל עושים.
כמו אישה שמטופלת אצלי בגלל חרדות, שאמרה לי שהיא מרגישה שהיא בן אדם עצלן ומגעיל כי היא לא הצליחה לנקות אבק בסלון בתקופת המתח האחרונה. (תושבת שדרות דרך אגב).
עכשיו, אתם בטח מצפים שאני אגיד לכם שאתם צריכים לעשות הכי טוב שאתם יכולים עד שהחיים חוזרים להיות מה שהיו, ולא להאשים את עצמכם על מה שאתם לא יכולים לעשות. נכון?
לא נכון.
…שרציתי לגלות לכם סוד.
זהו אחד הסודות שלימדו אותי השנתיים הקשות ביותר שעברו עלי.
לשרוד משבר ולחזור למה שהיה זוהי מטרה מצחיקה.
כי אחרי שעוברים משבר אמיתי, החיים לא צריכים לחזור למה שהיו, אלא להשתפר.
לעבור משבר זה כמו לשנות את דרגת הקושי של משחק החיים לקשה. הכל קשה יותר, יש לנו פחות משאבים, לא נוכל לעשות את כל הדברים שיכולנו לפני.
אבל מה שאנחנו כן יכולים לעשות שווה הרבה יותר.
לקח ממני בערך פי שש יותר מאמץ להגיע לחדר כושר פעם בשבוע בתקופה שאמא שלי גססה ממה שלוקח ממני להגיע 3 פעמים בשבוע היום.
אז הלכתי פעם בשבוע. לפעמים פעמיים. לפעמים בכלל לא.
אבל זה לא הפך אותי לעצלנית. ולא אמר שלא עשיתי מאמץ לעשות כושר. להפך.
תדמיינו שאתם הולכים לחדר כושר, לוקחים משקולת של 5 קילו, ומרימים ומורידים אותה עד שאתם מתעייפים, ואז הולכים הביתה.
עכשיו תדמיינו שאתם הולכים לחדר כושר ולוקחים משקולת של 20 קילו. אתם מרימים ומורידים אותה עד שאתם מתעייפים. כמה פעמים הרמתם את המשקולת הכבדה יותר?
ברור שלא. האם זה אומר שעשיתם אימון פחות מחזק?
ברור שלא.
כשהלכתי לחדר כושר פעם בשבוע (בערך) בחודשים הקשים האלה בניתי הרגל הרבה יותר חזק ממה שהייתי
יכולה בתקופה "רגילה". עכשיו שיש לי יותר זמן ואנרגיה אני יכולה בקלות ללכת לאימונים בתדירות די גבוהה ובאופן קבוע, כי בניתי הרגל כל כך חזק.
כשאנחנו משקיעים אפילו מאמץ קטן יחסית בדברים במהלך תקופת משבר, זה כמו לעשות אימון עם משקולת יותר כבדה. אולי אנחנו מסוגלים לעשות פחות, אבל אנחנו עובדים הרבה יותר קשה, וזה הופך אותנו להרבה יותר חזקים.
הבעייה היא שלא לימדו אותנו את זה.
כשאנחנו לא מסוגלים לעשות את כל מה שאנחנו רוצים, נוצר לנו במוח סיפור שאנחנו אנשים שלא יכולים. אבל האמת היא שאם אנחנו יכולים לעשות אפילו מאמץ קצת במהלך תקופת משבר, זהו הוכחה שאחנו אנשים שכן יכולים.
ובזכות העבודה שעשינו כשהחיים היו בדרגת קושי גבוהה, כשהמשבר מסתיים אנחנו הרבה יותר חזקים ויכולים לעשות הרבה יותר ממה שיכולנו לפני.
האמת שאני לא זוכרת פוסט שהייתי פחות מרוצה ממנו, כי זה נושא שמאוד חושב לי, ולא נראה לי שהצלחתי להסביר אותו בצורה טובה. אבל אני יודעת שלעולם לא ארגיש שהצלחתי להסביר את הנושא הקשה הזה מספיק, אז חאלס. הגיע הזמן להפסיק לערוך אותו להמשיך בחיים.
אני מקווה שפחות נתתי לכם רעיונות למחשבה. אם אתם מרגישים שקיבלתם ערך מהפוסט הזה אודה לכם אם תשתפו את הרעיון הזה עם האנשים הקרובים אליכם. העדיפות הראשונה היא תוך כדי שיחה מעניינת מלוות בארוחה טובה, אבל אפשר גם להשתמש בכפתורים למטה לשתף את הפוסט הזה בכל מיני רשתות חברתיות 🙂
שלום! אני חוה מהלר, מטפלת ברפואה סינית: דיקור, צמחי מרפא סיניים, רפלקסולוגיה, עיסוי, טווינא וסוטיא ויועצת לאורח מוטיבציה ושינוי הרגלים. תוכלו למצוא אותי בקליניקה בבאר שבע או בשדרות, או חוקרת נושאים מעולם הבריאות ו/או המוטיבציה. אם תרצו להירשם לניוזלטר ולקבל יותר הרהורים על בריאות, חיים ותזונה ישירות לתיבת הדואר שלכם, תלחצו כאן.