את לא תמיד צריכה להאמין למחשבות שלך.
אני לא זוכרת מתי בפעם הראשונה שמעתי את המשפט הזה, אבל אפשר להגיד שהוא שינה את חיי.
ברגע שאנחנו מפנימים שמה שקורה לנו במוח זה לא בהכרח השתקפות מושלמת של המציאות, נוכל להתחיל לשנות את הגישה שלנו לעצמינו, ולעולם.
מדען פעם תיאר את מוח האדם כמכונה לייצור מחשבות. אנחנו מוצפים בכל רגע ורגע בנתונים שהחושים שלנו קולטים. והמוח שלנו עובד בלי הפסקה לנסות לבנות תפיסת עולם שתסביר את הכל. ואם אין לו מספיק מידע לגבי אירוע מסויים, הוא עדיין יבנה תאוריות וינסה להכניס את האירוע הזה לתוך תפיסת העולם שהוא בנה ומכיר כבר.
אז אם מישהו לא אומר לנו "שלום", המוח שלנו יתחיל לעבוד. למה הוא לא דיבר איתי? מה עשיתי לו? האם הוא כועס עליי? המוח שלי מן הסתם זורק רעיונות שקשורים אליי, כי ככה החוויה האישית שלו. מבחינת מה שהמוח שלנו חווה כל אחד מאיתנו באמת במרכז העולם. לכן הדבר הראשון שעולה לנו לראש בדרך כלל לא יהיה "אולי הוא עסוק/מודאג/לא ראה אותי". המוח שלנו מנסה להכניס את האירוע לתוך תפיסת העולם האישי שלנו שבה הכל קשור אלינו.
וזה קורה לנו כל הזמן, ללא הפסקה. כל פרט שולי שהמוח שלנו קולט הוא מנסה להסביר לעצמו. גם אם אין לא באמת מספיק מידע לדעת למה מישהו אמר משהו, או עשה משהו, או חייך אלינו, או לא חייך אלינו. המוח שלנו ינסה לנחש, ואם עולה לו משהו שנראה סביר, אנחנו עלולים להיתפס על ידי המחשבה הזאת ולהאמין שזה באמת המציאות.
ולפעמים מה שקופץ לנו לראש זה באמת מסביר את מה שקרה. אבל הרבה פעמים לא. זה פשוט ההסבר שראשון שעלה מתוך התת מודע שלנו שנראה סביר. אז תזכרי שאת לא צכירה להאמין תמיד למחשבות שלך. לפעמים צריך לבדוק אותן מול המציאות שנמצאת מחוץ לחוויה האישית שלנו.