יש סיפור בודהיסטי שהולך בערך ככה:
יום אחד את יוצאת לדוג בנהר גדול עם הסירה הקטנה שלך. את יושבת בתוך הסירה שלך ומחכה לדגים שיבואו.
פתאום את רואה סירה אחרת ששטה לכיוונך במהירות.
ברור שהבן אדם בסירה השנייה לא יודע מה הוא עושה. אסור לו בכלל להיות לבד בסירה, בטח כשיש עוד אנשים בסביבה.
הוא מתקרב עוד יותר, ואת צועקת לו שישתלט על הסירה שלו, שלא יתנגש בך.
הוא ממשיך להתקרב, ואת ממש פוחדת שתהיה התנגשות אז את זורקת את כל ציוד הדייג שלך ומתחילה לחתור לעבר הגדה.
את בקושי מצליחה להציל את עצמך ואת הסירה שלך מהסכנה, ואת מתמלאת כעס על הבן אדם השני, וצועקת ומקללת אותו כדי לשחרר את הזעם שבוער בך.
כשהסירה השנייה עוברת על פנייך את קולטת שאין שם אף אחד. הסירה ריקה.
איך את מרגישה?